זכאות לפיצוי בגין תפיסת רכב שנעשתה ללא הצדקה
האם פעולת תפיסת רכב בהליכי הוצל"פ במסלול המקוצר, בהתאם להחלטה שיפוטית, יכולה להקים עילה בנזיקין ככל שההחלטה השיפוטית בוטלה במועד מאוחר יותר? ביהמ"ש דחה את התביעה, בקבעו: עיקול על פי חוק ההוצל"פ, התשכ"ז-1967, כולל גם את מימושו של הנכס המעוקל. פרשנות שמשמעותה היא כי לא ניתן יהא לממש את העיקול במסגרת ההליך המקוצר, מעקרת מתוכן את מטרתו. העובדה כי בסופו של דבר בוטל העיקול, אינה קובעת בדיעבד כי פעולת הזוכה נעשתה בחוסר תום לב.
כנגד התובעת נפתח תיק הוצל"פ במסלול המקוצר, בגין אי פירעון הלוואה בסך 6,000 ₪, לאחר שהתובעת
לא הסדירה את חובה, הוטלו עליה עיקולים שונים, וביניהם עיקול רכב, משלא פרעה את חובה, ביקשה
מזכירות ההוצל"פ , מראש ההוצל"פ צו לתפיסת הרכב.
במקביל התקבלו בתיק ההוצל"פ כספים בגין עיקול שהתבצע אצל צד ג', ויתרת החוב עמדה על סך 184 ₪.
הרכב נתפס על ידי ההוצל"פ, בעקבות תפיסה זו הוגדלה יתרת החוב. התובעת פנתה בבקשה לשחרור הרכב, בטענה כי לא הייתה הצדקה לתפיסתו בגין חוב הנמוך שעמד בעת התפיסה, בתגובה הורה ראש ההוצאה לפועל על בטלות התפיסה השבת הרכב לתובעת, וביטול הוספת הוצאות התפיסה.
התובעת פרעה את יתרת החוב ותיק ההוצל"פ נסגר.
התובעת הגישה תובענה בה היא דרשה לפצותה בסך של 100,000 ₪ בגין פגיעה בשמה הטוב בעילות ע"פ דיני
הנזיקין. ביהמ"ש דן בשתי שאלות כדלקמן: א. האם קיימת לזוכה חובה במסגרת ההליך המקוצר, להודיע לראש ההוצל"פ כי אין לבצע פעולות עיקול ותפיסה, או שמא במסגרת מסלול זה האחריות רובצת רק על לשכת ההוצל"פ ? ב. האם תפיסת רכב בנסיבות בהן החוב נמוך מאוד, הינה פעולה שלא כדין או פעולה הננקטת בחוסר תום לב על ידי הזוכה ?
התובעת טענה כי על הנתבעים הייתה חובה לפעול לסגירת תיק ההוצל"פ לאחר שהתקבל התקבול מצד ג', ולנקוט פעולה אקטיבית למניעת תפיסת הרכב. לטענתה, העובדה כי תיק ההוצל"פ נפתח במסלול המקוצר, אינה מנתקת את חובותיו של הזוכה כלפי החייב, ועליו לעקוב אחרי התנהלות התיק ולפעול בהתאם, וזאת גם בשל היותה "פקיד בית המשפט". לטענתה, על מתדיין לנהוג בהגינות כלפי יריבו בהליכים משפטיים, לרבות בהליכי ההוצל"פ, ואי פעולה בהתאם מקימה אחריות בנזיקין על פי עוולת הרשלנות. העובדה שההליך ננקט על ידי מזכירות ההוצל"פ ולא על ידי הזוכה אינה מנתקת את הקשר הסיבתי שכן מחדלה לעדכן את ראש ההוצל"פ גרר את ביצוע העיקול. עוד טוענת התובעת כי בהליך המסלול המקוצר לא קיים הליך של תפיסת רכב אלא עיקולו בלבד.
מנגד טוענים הנתבעים, כי אין כל עילה משפטית נגדם. ההליכים במסלול המקוצר אינם ננקטים על ידם ובידיעתם, אלא ביוזמת מזכירות המסלול המקוצר מטרתו של מסלול זה היא לנתק את הזוכה מביצוע הליכי הגבייה עצמם ולהותירם בידי לשכת ההוצל"פ.
ביהמ"ש קבע כי נסיבות המקרה לא מקימות עילה משפטית כלשהי כנגד הנתבעים. עילה אינה יכולה לקום בשל ביצועו של צו תפיסת הרכב, קודם ביטולו. הטעם לכך הינו, ההלכה שנקבעה בע"א 280/73 פלאימפורט בע"מ נ' ציבה- גייגי לפיה "הדין מחייב ציות לפסק-דין שיצא מבית משפט מוסמך, ואפילו בוטל לאחר מכן, אין מפצים בעל דין על הנזק שנגרם לו. נכסי הנתבע יכול שיימכרו לביצועו של פסק-הדין, אבל המעשה אינו מעמיד עילה בנזיקין, שכן מי שאכף את החוב הפסוק נהג אותה שעה כדין" .
כמו כן באשר לעניין הסמכות לתפוס רכב, קבע ביהמ"ש כי פרשנות שמשמעותה היא כי לא ניתן יהא לממש את העיקול במסגרת ההליך המקוצר, מעקרת מתוכן את מטרתו. תכליתם של דיני ההוצל"פ הינם לאפשר לזוכה הגנה על קניינו באמצעות גביה יעילה ומהירה, מבלי לפגוע בכבודו של החייב. על הזוכה חלה חובת תום לב ביחסיו מול החייב, הן בעצם פתיחת הליכי ההוצל"פ והן בניהולם, העובדה שבמסגרת המסלול המקוצר, מבצע ההליכים הינו לשכת ההוצל"פ עצמה מתוך מטרה למעורבות מינימלית של הזוכה בהליכי הגביה אינה פוטרת את הנתבעים הנהנים מתוצאותיה של פעילות זו מחובת הזהירות כלפי התובעת.
עוד קבע ביהמ"ש כי טענת התובעת שבמקרה בו יתרת החוב קטנה, קיימת חובה שלא לבצע עיקול של נכס ששוויו גבוה, אינה משקפת את הדין במדינת ישראל. סעיפים 8(ב) ו-22(ה) לחוק ההוצל"פ נוקטים בלשון "רשאי" ומותירים את ההכרעה בשאלה זו לשיקול דעתו של ראש ההוצל"פ, אשר רשאי אך אינו חייב לבטל את העיקול.
בבר"ע (ב"ש) 530/06 איזוטופ בע"מ נ' סלאח אלדין הייב, נקבעה ההלכה לפיה "...חייב אינו יכול להתחמק מפירעון החוב על ידי אי תשלומו רק בשל הנימוק שהנכס היחיד אשר עיקל הזוכה הינו בעל ערך כפול פי כמה מסכום החוב, ופעולת מימוש העיקול אינה הליך מידי וזול". בנוגע לחובת תום הלב של הנתבעת כלפי התובעת קבע ביהמ"ש כי חובת תום הלב, אינה שם אחר לאלטרואיזם, כדברי כב' הנשיא ברק ברע"א 6339/97 רוקר נ' סלומון, "תום הלב אינו מניח 'מידת חסידות'...תום-הלב אינו דורש כי האחד לא יתחשב באינטרס העצמי שלו. בכך שונה עקרון תום-הלב מעקרון הנאמנות החל על דירקטור, שלוח, אפוטרופוס או עובד ציבור... עקרון תום הלב קובע רמת התנהגות של אנשים הדואגים כל אחד לאינטרס שלו עצמו. עקרון תום-הלב קובע כי השמירה על האינטרס העצמי צריכה להיות הוגנת ותוך התחשבות בציפיות מוצדקות ובהסתמכות ראויה של הצד האחר. אדם לאדם – לא זאב ולא מלאך; אדם לאדם – אדם". ביהמ"ש מפנה את התובעת לתקנה 126(ג) לתקנות ההוצאה לפועל, התש"ם-1979 אשר קובעת כי כאשר החוב בתיק ההוצאה לפועל פחות מ- 100 ₪, ייסגר התיק. מעל סכום זה אין הזוכה חייב לוותר על חובו. הזוכה אינו חייב לדאוג לאינטרס העצמי של החייב ולהגיש בקשות לראש ההוצל"פ לביטול הליכים, גם פעולת גביה המתייחסת לנכס שערכו גבוה, לגביית חוב שערכו נמוך, אינה בגדר חוסר תום לב גם העובדה כי בסופו של דבר ביטל ראש ההוצאה לפועל את העיקול, אינה קובעת בדיעבד כי פעולת הזוכה נעשתה בחוסר תום לב. עניין זה נקבע בפסק דינו של בית המשפט לערעורים במדינת אילינוי בארצות הברית בעניין PNC Bank N.A. v. Hoffmann שם נקבע כי כאשר נושה עיקל נכס ובדיעבד הסתבר כי מדובר בנכס הפטור מעיקול, ועובדה זו לא הייתה ברורה על פניה בתחילה, לא ניתן לתובעו לפיצויים בגין נזקי העיקול, ולא ניתן לקבוע כי פעל בחוסר תום לב.