הקיבוץ המתחדש בדרך ליישוב קהילתי
(מאמר חדש לזכרה של פרופ' סמדר אוטולנגי)
עו"ד רונן מנור
לפני כשנה פורסם דו"ח הוועדה לענין הקיבוצים אשר בחנה את סוגיית הסיווג מחדש של הקיבוצים לאור השינויים המשמעותיים שחלו באורחות החיים בעשור האחרון. דו"ח זה אומץ לפני מס' חודשים ע"י ממשלת ישראל.
עפ"י ההגדרה המשפטית הקיימת, מסווג הקיבוץ כישוב המאורגן על יסודות של בעלות הכלל בקנין, עבודה עצמית, שיתוף ושוויון בייצור בצריכה ובחינוך.
הגדרה משפטית זו אינה מתקיימת במרביתם המכריע של הקיבוצים, אשר ביצעו הפרטה של שירותים שונים, הנהיגו תקציב דיפרנציאלי, ונשענים על עבודת שכירים. בחלק מהקיבוצים אף בוצעו מהלכי תיאגוד ונעשים מהלכים לקראת יישום החלטות המינהל המאפשרות רישום של זכויות החברים בבתי המגורים.
בשנת 1999 עתרו 8 חברים בקיבוץ בית אורן לבג"ץ, בבקשה לחייב את רשם האגודות השיתופיות לבטל את סיווג האגודה שלהם כקיבוץ לאור העובדה כי תנאי הסיווג אינם מתקיימים בה יותר.
על רקע בעיות אלו, הוקמה הוועדה, אשר הציעה לאמץ סיווג ליישוב חדש שייקרא "הקיבוץ המתחדש" (בנוסף לקיבוץ השיתופי) , עפ"י ההגדרה החדשה, המדובר ביישוב המבוסס על עקרונות של בעלות משותפת בקנין, עבודה עצמית, שוויון ושיתוף בייצור בצריכה ובחינוך, אשר הנהיג בתקנונו שכר דיפרנציאלי ו/או שיוך דירות ו/או שיוך אמצעי ייצור לחבריו, למעט קרקע, מים ומכסות ייצור, ובלבד שהשליטה באמצעי הייצור תהא בידי האגודה ותהא הגבלה על סחירות אמצעי הייצור שחולקו לחברים.
המלצות אלו, גם אם ייושמו, אינן פותרות את הבעייתיות הקיימת בין המצב בשטח להגדרה החוקית החדשה.
סוגית שיוך הדירות מעוררת בעיה קשה של שליטת ופיקוח של הקיבוץ על זהות תושביו ועשויה ליצור בעיות קשות שיתגלעו עקב האבחנה שתיווצר בין הזכות הקנינית בבית המגורים לבין החברות באגודה השיתופית, ממש בדומה לבעיה שהתעוררה במושב העובדים בזמנו ואשר הביאה לבסוף להחלטה של מועצת מקרקעי ישראל המאפשרת הפרדת החברות מהקנין בקרקע במושב. דבר זה עשוי לקעקע את יסודות הקיבוץ כחברה.
בעיה קשה נוספת מתעוררת בהיבט של מעמד החבר וזכויותיו מול האגודה ובעיקר של החברים הוותיקים אשר השקיעו את מיטב שנותיהם על מנת ליהנות מפירות אלו לעת זיקנתם. חברים אלו הם הנפגעים העיקריים של השינוי המבני והתנגדותם מעוררת את שאלת הרוב הקובע הדרוש להעברת החלטה על השינוי בבסיס ההסכמה באסיפה הכללית (ראה לענין זה פ"ד שניתן לאחרונה בענין קיבוץ הסוללים).
אין ספק, כי גם התנאי של עבודה עצמית ושל שוויון בייצור ובצריכה אינו יכול להתקיים בקיבוץ המבוסס על עבודה שכירה (שהנה בד"כ זולה יותר) וחבריו נהנים מתגמול כספי בלתי שוויוני (המאפשר בהכרח צריכה שונה).
על רקע סוגיות אלו, ניתן להניח כי שינוי הסיווג לא ימנע את המשך תהליכי השינוי אשר יביאו בסופו של דבר, להפיכת מרבית הקיבוצים ליישובים קהילתיים, בעוד שמיעוטם, השומרים על עקרונות היסוד המסורתיים, ימשיכו להתקיים כקיבוץ.
הכתוב מבוסס על מאמר אשר התפרסם לאחרונה ע"י הכותב, לזכרה של פרופ' סמדר אוטולנגי ז"ל, מומחית בעלת שם לדיני אגודות שיתופיות, אשר נפטרה בטרם עת לפני שנה והיום (1.8.04) מלאה שנה לפטירתה.
המאמר התפרסם בשפה האנגלית בגיליון מס' 31 של כתב העת "JOURNAL OF RURAL COOPERATION