נחלה בלתי מאוישת לא תזכה בפיצוי 

 

עו"ד רונן מנור

 

תקציר: בית המשפט דחה את תביעת מפוני מושב קטיף שבחבל עזה למתן פיצוי בגין הנחלות הבלתי מאוישות במושב בהתאם לחוק יישום תוכנית ההתנתקות. בית המשפט הפנה להחלטות  של מינהל מקרקעי ישראל וקבע כי קבלת עמדת המערערים הייתה גורמת להפרת עקרונות היסוד של צדק חלוקתי ושוויון בפני החוק.

 

חוק יישום תוכנית ההתנתקות התשס"ה-2004 (להלן: "החוק"), נועד להסדיר את נושא הפיצוי למפוני חבל עזה עפ"י תוכנית ההתנתקות. במסגרת החוק, נקבע, בין היתר, שיעור הפיצוי בגין נחלה ביישוב חקלאי ואולם אין בחוק הגדרה מהי נחלה חקלאית.

מושב קטיף היה בעל תקן של 100 נחלות חקלאיות ואולם בפועל רק 23 נחלות היו מאוישות. המושב תבע פיצוי בגין כל הנחלות, לרבות הנחלות הבלתי מאוישות אך וועדת הזכאות דחתה את תביעתו ביחס לנחלות הבלתי מאוישות. על החלטה זו ערער המושב בפני בית משפט השלום בירושלים.

לטענת המושב, החוק לא הגדיר מהי נחלה והמבחן לקביעת הזכאות לפיצוי הנו מבחן ההחזקה ולא השימוש בפועל ומשכך הוא זכאי לפיצוי בגין כל הנחלות שהיו ברשותו.

מנגד טענה וועדת הזכאות, כי מלשון הוראות החוק עולה כי נחלה כוללת בחובה בית מגורים ולכן ניתן ללמוד כי כוונת המחוקק הייתה לנחלות מאוישות בלבד. ואכן כל המשפחות במושבי העובדים באותו האזור קיבלו פיצוי רק בגין בתי המגורים והנחלה החקלאית שמחוץ לבתי המגורים ולא עבור נחלות בלתי מאוישות. אין להפלות איפוא, בין המשפחות במושב קטיף לבין משפחות במושבים אחרים.

לטענת הוועדה, קבלת תביעת המושב הייתה מביאה לתוצאה לפיה 23 משפחות תקבלנה פיצוי של עשרות מיליוני ₪, על חשבון קופת הציבור, כך שלמעשה כל משפחה הייתה מקבלת פיצוי בגין מספר נחלות ולא נחלה אחת. דבר זה עומד בסתירה לעקרונות היסוד של צדק חלוקתי ושוויון בפני החוק.

בית המשפט קיבל את עמדת וועדת הזכאות וקבע, כי החלטות המינהל ועקרונות המדיניות הקרקעית הנם אחידים, בין אם מדובר בקרקע בתחומי מדינת ישראל ובין אם מחוצה לה, לפיכך, יש לפרש את המונח "נחלה" כפי שהוגדר בהחלטות המינהל. מלשון החוק משתמע כי המחוקק התכוון לפיצוי בגין נחלה הכוללת בחובה בית מגורים, דהיינו, רק לנחלה מאוישת.

זאת ועוד, מטרת החוק הנה מתן פיצוי הוגן בנסיבות העניין, על מנת להביא לשיקומם של המפונים. מטרה שיקומית זו אינה מתיישבת עם מתן פיצוי בגין קרקע שלא שמשה כלל למגורי ו/או לתעסוקת המשפחות. יתירה מכך, לא יעלה על הדעת כי חברי המושב השיתופי ייהנו מזכויות עדיפות על פני מתיישבים בצורות התיישבות אחרות (כגון מושב עובדים). מתן פיצוי שונה למשפחות מושב שיתופי ביחס למשפחות במושב עובדים, נוגד את עקרונות היסוד של צדק חלוקתי ושוויון בפני החוק כפי שהותוו בפסיקת בית המשפט העליון בבג"ץ 3939/99 קיבוץ שדה נחום נ' מינהל מקרקעי ישראל (הידוע כ"בג"ץ הקשת המזרחית").  

לאור האמור לעיל, דחה בית המשפט את תביעת המושב לקבלת פיצוי בגין הנחלות הבלתי מאוישות. יחד עם זאת, קיבל בית המשפט את טענתו החלופית של המושב, כי יש לראות בשטחי הנחלות הבלתי מאוישות משום קרקע חקלאית שאינה נחלה המזכה בפיצוי נמוך יותר.

 

(וע 183/08 (שלום ירושלים) קטיף מושב שיתופי להתיישבות חקלאית של הפועל המזרחי בע"מ נ' ועדת הזכאות בהתאם לחוק תוכנית יישום ההתנתקות, פ"ד מיום 29.9.09 ).